פסק דין
עסקינן בתביעה לתשלום יתרת חוב נטענת בגין מכירת כלי רכב לנתבעת.
טענות הצדדים
עיקר טענות התובעת הן כדלקמן:
ביום 10.10.07 הזמינה הנתבעת באמצעות התובעת רכב סובארו דגם B3RX שנת ייצור 2008 (לעיל ולהלן "כלי הרכב") תמורת סך של 120,600 ₪ ואגרת רישוי בסך של 1,245 ₪ ובסה"כ 121,845 ₪ (להלן "התמורה ו- "ההזמנה" בהתאמה).
כחלק מהתשלום מכרה הנתבעת לתובעת את כלי רכבה הישן תמורת סך של 71,000 ₪; ועל חשבון היתרה (50,834 ₪) נתנה הנתבעת שלוש המחאות על סך כולל של 44,200 ₪.
הנתבעת מודה כי שילמה רק 44,200 ₪ עבור כלי הרכב החדש וזוכתה בסך של 71,000₪ בגין כלי הרכב הישן שלה. לפיכך, נותרה הנתבעת חייבת סך של 6,645 ₪ (לעיל ולהלן "יתרת החוב" או "החוב").
רק לאחר שחרור כלי הרכב לידי הנתבעת, התברר לתובעת כי נותר חוב. עצם העובדה שכלי הרכב שוחרר, בטרם תשלום מלוא תמורה, מהווה טעות.
בשיחה בין סוכן התובעת לבין הנתבעת שהוקלטה אין הכחשה של הסכום וכל השאלה היא מי ישא בעלות הטעות.
אין כל בסיס לטענת הנתבעת כי היה עליה לשלם אך ורק סך 114,000 ₪ בתוספת אגרת רישוי ( 1,245 ₪). כך גם טענתה, לראשונה בהוכחות, כי היא לא קיבלה את ההזמנה, אינה הגיונית. בהזמנה ניתן לראות כי הנתבעת נהנתה מהנחות רבות ואין ויכוח כי למרות נוסח ההזמנה - כל הסכומים המצוינים בה כוללים מע"מ.
הנתבעת כשלה מלהביא לעדות את בנה אשר נכח במהלך כל הפגישות ועל כשל זה לפעול לחובתה.
אי תשלום יתרת החוב מהווה הפרת חוזה וכן עשיית עושר ולא במשפט.
עיקר טענות הנתבעת הן כדלקמן:
הנתבעת אינה חתומה על ההזמנה. המסמך היחידי עליו חתמה הנתבעת הוא זיכרון הדברים למכירת כלי הרכב הישן. סוכם כי כלי הרכב החדש יהיה בעלות של 114,000 ₪ + אגרת הרישוי (1,245 ₪) ובסה"כ 115,245 ₪ והנתבעת שילמה סכום זה למעט 45 ₪, עליו ויתר סוכן התובעת.
אי החתמת הנתבעת על ההזמנה אינה מתיישבת עם ההיגיון ומצביעה על כוונת התובעת לשנות את הנתונים הכלולים בה. סוכן התובעת גם לא מילא את הנתונים בהזמנה, אלא רק אמר לנתבעת את המחיר שסוכם, בהדגישו כי לא תוכל לקבל את כלי הרכב לפני תשלום ללא תמורה.
הנתבעת בדקה עם סוכן התובעת כי לא יחולו עליה תשלומים נוספים, מאחר ולא תוכל לשאת בהם ונאמר לה כי זהו המחיר הסופי. טענתה זו לא נסתרה.
רק מספר ימים לאחר שנטלה את כלי הרכב החדש, טען סוכן התובעת כי נותרה יתרת חוב.
בשלב זה, הסכימה הנתבעת לבטל את כל העסקה כך שיושב לה כלי הרכב הישן ותמורתה הכספית, אלא שהסתבר שהתובעת כבר מכרה את כלי הרכב הישן בסכום של 97,000 ₪ והתעשרה על חשבונה. כך גם התובעת לא הסכימה לחלופה אחרת כי הנתבעת תקבל חזרה את כספה ומכונית חלופית.
בחקירה הנגדית התברר כי במסגרת פעולות השיווק התובעת העניקה ללקוחות אביזרים ותוספות ללא חיוב. מעבר לכך, סוכן התובעת נתן לה DVD, למרות שהוא לא רשום בהזמנה, ללא כל תשלום ומאוחר יותר הוא דורש ממנה 5,194 ₪ ומע"מ כחוק. מכאן, אין המדובר בטעות, אלא בהבטחות שנתן סוכן התובעת, שהוא לא יכול לעמוד בהן בשלב זה.
לתובעת לא נגרם שום נזק מהעסקה מאחר ומכרה את הרכב הישן ברווח ואף עשתה עושר שלא במשפט.